לאחרונה קיימת מגמה הידועה לכל כי קידום תוכניות מתאר וכן תכניות עירוניות הינן המפתח להצף קרקעות בשוק הנדל”ן ונגזרת מכך ריבוי תוכניות מאושרות לבניה, אשר יורידו את מחירי הדיור.
כיום חסרות אלפי יחידות דיור בשוק אך אילו אינן בנמצא בעיקר עקב העדר תכנון ורישויי זמינים וכן העדר פיתוח זמין.
פיתוח מואץ של תכניות בניין עיר למגורים הינו קורח המציאות והכרחי ביותר.
עקב אכילס בתכנון המואץ אף אם יאושר, וטוב שיאושר, בתהליך מהיר הינו הפיתוח המקומי והסביבתי הנדרש, פיתוח זה בהסתכלות פנים עירונית הינו, תשתיות עירוניות ופיתוח שטחים ציבוריים ומבני ציבור תואמים.
אך בנוסף להסתכלות הפנים עירונית קיימת מגבלה קשה ביותר בראייה המרחבית והאזורית כגון תשתיות ביוב, מאגרים, תשתיות וקוי הולכה של חברת החשמל, תשתיות כבישים ופיתוח סביבתי תואם.
פיתוח עקיף וחיצוני זה לוקח תקופה של לפחות שנתיים עד קבלת האישורים ושנתיים נוספות מרגע קבלת האישורים עד ביצוע בפועל.
שכונות שלמות כיום אינן נבנות ואו מוגבלות בניצולת התכנונית המקסימלית שלהן עקב העדר תשתיות אילו.
לכן התערבות ממשלתית היא קריטית לסוגיית הפיתוח הסביבתי.
על הממשלה להקצות משאבים ולשחרר חסמים במטרה להאיץ את התהליכים הנוגעים לפיתוח תשתיות ובכך לצמצם את פערי הזמנים בין בנייה למגורים לפיתוח התשתיות וגם לייצר מקומות עבודה רבים מה שיסייע בצמצום המיתון הצפוי במשק.
עדיף במצב המשק הצפוי לטפל בתכנון ובפיתוח מהיר על פני “סובסידיה” במתן מע”מ אפס שתעלה לתקציב המדינה 2-3 מיליארד ש”ח.
